אוטו שבור או הזדמנות? על כוחו של מסגור מחדש ועל השפעת בחירת המילים על חיינו (פורסם ב- 28.3.24)

לפני כמה חודשים היינו בגינה עם איתמר, עם חבר שלו רגב, ואמא שלו. השובבים שחקו במתקנים והאמא ואני ניסינו לתפוס חלקיקי משפטים ושברי שיחות בין "אמא תראי" ל"אמא תעזרי לי לטפס".

לחבר החמוד היה אוטו קטן ביד, והוא הלך איתו ממקום למקום. אחרי זמן מה, האידיליה הופרה והילד רץ לאמא שלו עם המשחק האהוב, "אמא תראי, זה נשבר".

בתור מי שתופסת שאנשים ויחסים זה אחד הדברים הכי מעניינים בעולם, התבוננתי בסיטואציה והופתעתי מהתשובה של האמא שאמרה לו בנחת "אוי, איזה מעניין, בוא נבדוק".

ציפיתי ל"אוי לא, זה לא נעים" הקלאסי, או ל"אל תדאג, אני אתקן לך את זה".

אבל המסגור וההקשר שהאמא המהממת הזו נתנה לאירוע, היה של "וואו, איזה מעניין, בוא נסתקרן ונראה איך אפשר להתמודד עם מה שעומד בפנינו".

היא ברגע פתחה אפשרות של התרחבות במקום כיווץ. סקרנות במקום עצב.

במשפט פשוט אחד, הסיטואציה שלרב זולגת למחוזות של דרמה, מתח, דאגה ובעסה על הצעצוע האהוב, קיבלה הקשר של הזדמנות לפתור ולהתמודד ביחד עם מה שקורה כרגע מולנו. ובאמת, הם בחנו ביחד את האוטו, עשו את מה שעשו, וצ'יק צ'ק תקנו את האוטו האהוב.

הילד חזר לשחק במתקנים עם איתמר, האמא חזרה לספר לי על מה שקרה לה בעבודה ואני נשארתי עם מחשבות על כמה בחירת המילים שלנו, והדרך בה אנחנו ניגשים אל סיטואציות וממסגרים אותן, משפיעה כ"כ על חווית החיים שלנו ,של הילדים שלנו, ושל מי שבחיינו.

בתמונה קופיף שמבקש ללמוד שחמט.