איך רגשות חיים בגוף שלנו, ומה אפשר ללמוד מהם

הסרט "הקול בראש" הוא אחד הסרטים האהובים ובצדק, הוא מנגיש בצורה מופלאה את העולם הפנימי המורכב שלנו, של רגשות, זכרונות, ההשפעה המעצבת שלהם על חיינו ועוד.

כולנו זוכרים את הקולות, הדמויות הצבעוניות, ייצוגי הרגשות, שמתרוצצים בראש, ומנהלים את חיינו. הדבר המעניין הוא שהקולות האלה, הרגשות, לא חיים רק בראש (באמיגדלה, אם נדייק). הם חיים בגוף.

כל רגש מתבטא במקבץ תחושות בגוף. כעס למשל, יופיע אצל חלק מהאנשים כחום בפנים, דופק מהיר ונשימות קצרות, אצל אחרים יתבטא במתח בכתפיים. וכך גם שמחה, פחד, כעס ועוד.

הכרות עם שפת התחושות האישית היא למעשה הכרות עם השפה הכי בסיסית וראשונית שלנו, השפה שחיה בנו עוד טרם התפתחות השפה המילולית. עלינו רק להסכים ללמוד את שפת הגוף והתחושות מחדש, ואם תשאלו אותי, זו השפה שהכי חשוב להכיר וחבל שלא מלמדים אותה בבית ספר, החל מכיתה א'.

ההכרות עם התחושות הגופניות שלנו מאפשרת לנו להכיר באמת את עצמנו ואת העולם הרגשי שלנו. להבין את התגובות ואת החלטות שלנו. זה קצת כמו לגלות את מפת הדרכים הרגשית שלנו, וכשמכירים את המפה, אפשר להבין את הדרך ולבחור את היעד.

ולמה בעצם? שאלה מעולה!

כי התחושות הגופניות מניעות אותנו להגיב בלי לבחור, באופן כמעט רפלקסיבי. כך לדוגמא, כיווץ בבטן, עשוי להתפרש אצל חלק מהאנשים כסכנה ולגרום להם לרצות לברוח, כשבמציאות, אותו איום היה בסך הכל מפגש עם אנשים חדשים.

אבל כשאנחנו מכירים את השפה הזו טוב יותר, נפתח פתח של חופש אמיתי. במקום להיסחף על ידי התחושה, אנחנו יכולים לעצור, לזהות אותה, לנשום ולטפל בה ואז לבדוק שוב מה ברצוננו לעשות. לבחור איך להגיב, במקום להגיב אוטומטית.

כן, תשומת הלב וההקשבה לתחושות שלנו, מאפשרת לנו לקבל החלטות מתוך בחירה מושכלת, להתנהל בסיטואציות מורכבות מתוך חיבור לרצון, לאחריות, לערכים, ולמה שחשוב לנו באמת. נפתחת האפשרות להיות מי שחשוב לנו להיות מול עצמנו, בעולם ובמערכות היחסים החשובות לנו.

בעצם, יש לנו לפתע גישה לכלי ניווט פנימי מדהים שהיה שם כל הזמן, שרק חיכה לנו. ההכרות איתו ממש מתגמלת. זו מיומנות נרכשת ששווה מאד ללמוד ולתרגל.

מבטיחה.