לפני כחודש וחצי רכשתי קפוצ'ון לבעלי בחנות בקניון. בקופה ראיתי שתי בנות משלמות על מין חלוק קטיפליז מכוער בצורה יוצאת דופן (אני יודעת שאין כזו מילה "קטיפליז". זו מילה שהמצאתי, שמתארת את סוג הבד, מעין שילוב לא ברור של קטיפה ופליז). אז על החלוק הכעור הזה היו מודפסים המון גארפילדים על רקע ורוד (חולפות בראשי אסוציאציות מוצדקות להפליא של גלידת פונץ' בננה משנות השמונים).
ואז, רגע אחרי ששפטתי את החלוק, ואת רוכשותיו, הלכתי ולקחתי שניים.
אחד לי ואחד לאמא שלי.
וזה היה תחילתו של סיפור אהבה, אחד מהמושלמים בחיי.
למעשה מאז שהחלה המלחמה, יש הרבה יותר ערבים בהם אני מוצאת את עצמי בסוף היום תשושה על הספה, מעבירה קצת שעות של אסקפיזם מאד לא איכותי מול נטפליקס. אין בכוחי ליותר מזה.
אז השעות המתות האלו השתדרגו לפתע פלאים בזכות חלוק הקטיפליז האהוב שלי. אני רק מחכה לסיים את היום, לסדר קצת את הבית, להתקלח ולעטות את חלוק הקטיפליז שלי.
למרבה האימה, באחד האמשים נקרע אחד הכיסים בחלוק. כמובן שהשקעתי בחלוק האהוב והכעור שלי ותפרתי את הכיס בחזרה למקומו, אך לא שמתי לב ותפרתי אותו לא נכון, כך שחלקו הפתוח של הכיס עכשיו אינו כלפי מעלה, אלא כלפי הצד.
אז יש לי חלוק קטיפליז, בצבעי פונץ' בננה, עם כיס פוזל.
אבל מה אכפת לי בכלל.
כפי שאמר ג'ורג' מסיינפלד I would drape myself in velvet if it were socially acceptable, אז ג'ורג'י בוי, אני חיה את החלום!
ובתכלס, זה כה הגיוני, כי מה כבר כולנו רוצים מרגע שאנחנו נולדים ובעת הזו במיוחד? להרגיש נינוחים, עטופים, ברכות, בחום ובאהבה שאינה תלויה בדבר. אז בבקשה, סורו לחנות החלוקים הקרובה לביתכם. זה עד כדי כך קל.
ועוד אפשרות, היא למצוא משהו שנעים לנו בו, לזהות את התחושה הזו ולאפשר לעצמנו להתמסר להנאות קטנות קטנות ופשוטות פשוטות. יש הרבה מסביב, גם בזמנים מורכבים. צריך רק להסכים לראות אותן ולתת לעצמנו את הרשות להתענג עליהן.
או פשוט לקנות חלוק קטיפליז.
בתמונה, ג'ורג' עם חלוק הפונץ' בננה שלו בגרסת ה- AI .
רואים שהוא מרוצה.
Comentários