top of page
  • Writer's pictureGali Bar

לקבל את הגלים: היכולת להתמודד עם התנודות הרגשיות הטבעיות של החיים (פורסם ב- 9.5.24)

אני מרגישה שפעמים רבות, המטופלים שלי הם מורים נהדרים שמלמדים אותי המון.


וכך, מטופל מקסים שלי דיבר באחת הפגישות על כך שהוא חווה "גאות רגשית".


נשארתי עם מחשבות רבות על האמירה היפה והעדינה הזו. הוא דייק כ"כ בשפתו וסימן את התנועה הגלית והמחזורית שאנחנו חווים בעולמנו הרגשי.


אנחנו לא מאד מיוחדים בזה. אנחנו רק עוד מופע מרהיב של הטבע בדומה למופעים נוספים של המחזוריות בעולם, כגון הגאות ושפל, היום ולילה, החורף והקיץ, התרחבות השאיפה והתכווצות הנשיפה.


אנחנו נעים בין תקופות נעימות של "יום ואור" שמאופיינות ברגשות נינוחים, מרחיבי לב ונפש, של שמחה, תודה, אופטימיות, חיוביות, סקרנות ונחת ובין תקופות של "לילה וחושך", של רגשות קשים ומאמללים, מלאי סבל, של ייאוש, תסכול, כעס, חרדה, עצב ובדידות שדומה שיישארו כאן לעד.


הצבע וסוג הרגש משתנים ודאי מאדם לאדם, אבל התנועה הזו קיימת תמיד. הגלים האלו יכולים להופיע כמופעים קצרים בתוך יום אחד או בתקופות חולפות של ימים או שבועות ובמקרים הפחות טובים, גם חודשים ושנים.


כולנו מכירים אנשים ששרויים בתקופות חושך ארוכות, ברגשות מרים של תסכול וכאב, שנראים אין סופיים.

מצד שני, אנחנו גם חווים תקופות טובות. בזוגיות, בעבודה, עם הילדים ועוד. רובנו מצפים שזה יהיה המצב הטבעי וזו משאלת לב כ"כ אנושית.


למרבה הצער, וסליחה על הספוילר הצפוי, גם לכל מופע כזה יש סוף. וחוזר חלילה.


הבודהיזם מלמד אותנו שכל דבר הוא זמני. וזה מנחם ומתסכל בו זמנית. אבל אין ספק שהידיעה שכל תקופה קשה תגיע קרוב לודאי גם היא לסיומה, מעודדת, נותנת תקווה ומזכירה שתמיד יש אור בקצה המנהרה.

אני כותבת את זה גם קצת כתזכורת לעצמי. שכל השיט סטורם הזה, האישי והכללי, מתי שהוא, עוד לא ברור מתי, יסתיים.


ובינתיים, אפשר וצריך לנשום עמוק והרבה. לחזור ולקרוא את "כשהדברים מתפרקים" של פמה צ'ודרון, לדאוג לספק לעצמנו מנה יומית וגדושה של חמלה, ולנסות לוודא שמיכל הדלק הנפשי שלנו יהיה מלא ככל האפשר, עד שגם החושך הזה, יחלוף.




0 views0 comments

Yorumlar


bottom of page