לא מזמן קפצה לי פרסומת בפייס למופע של "יורם גאון עם הגבעתרון מבצעים משירי נעמי שמר". היות ואני מגה חננה ובגלל שאני בשלב בחיים שמרגיש לי שלא ברור מי ומה יהיה פה מחר, רכשתי חיש מהר כרטיסים לאמא שלי ולי וביום המופע שמנו פעמינו בהתרגשות להיכל התרבות בתל אביב.
בגלל ששירי המופע, שיריה של נעמי שמר, עוסקים בארץ ישראל, המופע היה עצוב, מרגש ומכמיר לב, ובעיקר נוגע בכל העצבים החשופים בעת הזו. ויורם גאון הזה, סוג של דיווה ממין זכר, החזן הלא רשמי של מדינת ישראל, שר במופע בקול צלול את השירים שהיו נוף ילדותי. יורם, הדיוו הזה, בגיל 84 מפזז על הבמה, ואילו כשאני, במחצית גילו, עושה סקוואט, לרב אני כבר נשארת שם למטה.
ונעמי שמר, ששר את שיריה, שייכת לזן, שבשוגג אנשים מכנים "משוררים", כשלמעשה היא עסקה במלאכה העדינה והנעלה של צורפות אבני חן. בחרה מילה ועוד מילה, פנינה ועוד אבן יקרה ויצרה מחרוזות יפיפיות של מילים מרגשות.
באחד השירים בהופעה, "כמו חצב", מופיע הבית -
"וכמו ענן להתגשם,
מעל חלקת שדה ריקה
ולהביא לרגבים
את הבשורה הירוקה"
באזניי, החלק המופלא הזה, מדבר על הגשמה עצמית במעין משחק מילים יפיפיה. הענן צובר בתוכו את הטיפות, וברגע שבשל והגיעה העת, הוא יכול "להגשים" את עצמו, ואת מה שצבר בו, להפוך את עצמו לגשם, ואז להגשים את ייעודו האמיתי, מתן חיים. לאפשר לרגבים את המים, הברכה להם הם נדרשים כדי שיוכלו לאפשר צמיחה. הגשמת חזון החיים.
המילים האלו ריגשו אותי עד דמעות, כאדם, כמטפלת וכיועצת קריירה. כי מה נעלה יותר, מלהגשים את עצמנו בעולם, כל אחת בדרכה, כל אחד בדרכו. להביא את הטוב שבנו ולחיות את החיים. מלאים. פורים. ומפרים.
בתמונה, יורם גאון מגשים את עצמו
Comments