השנה איתמר התחפש בפורים בפעם הראשונה שלו (ושלנו).
אמנם בכל פורים, היתה לו תחפושת, לפעמים אפילו שתיים. מדי שנה רכשנו תחפושת לבחירתו (או אף הכנו אותה, אבל אני לא רוצה לדבר על זה), אך בבוקר החג הוא היה מחליט שהוא לא רוצה להתחפש. כל שנה הצענו ועודדנו, אבל כמובן שלא לחצנו (אם כי בתוכי בלעתי אכזבה קטנה).
השנה רצה ובחר תחפושת אולטרא מקורית ואפילו הסכים למדוד אותה לפני החג. בבוקר פורים, לבש את התחפושת, התבונן על עצמו במראה מרוצה והלך לגן.
לא יאומן.
התרגשתי מאד. הרגשתי שזה מסמן כמה הילד שלי גדל, שהוא מתפתח ונפתח לעולם. זה העלה בי מחשבות על הצורך שלנו להבשיל למשהו כדי שנוכל לעשות אותו. עד כה בעצם עוד לא הגיעה העת שהתאימה לו. לקצב שלו, למה שמדויק ונכון לו. וכשהוא היה בשל ומוכן, זה עבד.
ממש בדומה לתהליכי שינוי נוספים שאנחנו עוברים בחיים. ואני תמיד אוהבת לחשוב על הטבע החכם. בדיוק כפי שאי אפשר להאיץ בזרע להנביט שורשים ולהצמיח עלים, כך אי אפשר להקדים את המאוחר, וכדאי לכבד את הקצב הטבעי של העולם. כך גם אצלנו, אי אפשר לצאת לדרך בכוח, כשאנחנו עוד לא מוכנים, כשמשהו טרם הושלם. אחרת, רבים הסיכויים שהתהליך לא יצלח, שיעלו התנגדויות ומחשבות שיפגעו בהצלחת התהליך. ואם נתעקש בכוח לנסות ולהתעלם מהם, נוכל לפגוש במציאות את החוק השלישי של ניוטון- What you pushes, pushes back, והחרדות והקשיים עשויים להתגבר באופן שיכול ממש לחבל בתהליך.
אני חושבת על זה לא רק כפסיכותרפיסטית, אלא גם כיועצת קריירה, שמלווה בקליניקה התמודדות עם החלטות בצמתי קריירה מאתגרים כגון בחירת תחום עיסוק, הסבה מקצועית ועוד . לפעמים המחשבות בנושא מגיחות ועולות אך משהו טרם בשל, משהו עוד צריך לקרות כדי שאפשר יהיה לבחור בחירה שלמה ולצאת לדרך. עם החלטות אמיצות ומשמעותיות. ואולי, גם אז נפגוש מורכבות וחששות, אבל תהיה מסוגלות ורצון להתמודד איתם. מכיוון שבחרנו והבשלנו.
חשוב תמיד לזכור, הדרך מחכה, ונפתחת ברגע הנכון.
בתמונה, ספיידרמן שממש לא רוצה להצטלם.
コメント