בשבוע וחצי האחרונים אני מתמודדת עם אירוע כואב ומטלטל. החברים ובני המשפחה שידעו, תמכו ועטפו והחיבוק הזה היה נעים ומחזק.
אחד החיזוקים הגיע מכיוון לא צפוי בדמות וואטסאפ סופר מרגש מחבר יקר. הוא שלח לי צילום מסך של ה"תודות" מעבודת הגמר שלו בלימודי רפואה, כש**אני** מופיעה ברשימת התודות.
וזה סיפור יפה.
לפני אי אילו שנים, ישבתי עם אותו חבר, אבישי, בפאב "השופטים" בתל אביב. אבישי היה חבר טוב, בחור מבריק וחד במיוחד. שנינו היינו תל אביביים והעברנו ביחד הרבה ערבי בירה טובים ואיכותיים.
באותו ערב, אבישי ישב מולי בפאב ואמר פתאום שהוא שוקל ללמוד רפואה. אבישי היה אז באמצע שנות השלושים שלו, כבר היה בעל קריירה מצליחה מאד וכיהן בתפקיד בכיר באחד ממשרדי הפרסום המובילים בארץ.
הקשבתי לו וחשבתי על היכולות שלו. לקחתי לגימה מהבירה ואמרתי "וואלה, זה רעיון מעולה".
אמרתי לו שאני חושבת שיהיו לכך השלכות ומחירים, לעזוב את כלוב הזהב ולהתחיל בלימודים כה ארוכים ומפרכים, אבל שלדעתי אם יעשה זאת, העולם ירוויח רופא מצוין ומוכשר במיוחד. ובעצם, הוא חייב לעשות את זה.
יש אנשים שמדברים ויש אנשים שעושים.
אבישי התפטר מתפקידו, והתחיל ללמוד במרץ לקראת מבחני הקבלה. אחרי תקופה אף התחיל לעבוד בבית קפה כדי לממן את עצמו בתקופת הלימודים. בהמשך התקבל ללימודים המיוחלים ועם השנים שחלפו, והרבה עבודה קשה, כשהוא לומד עם חבר'ה שצעירים ממנו לפחות ב- 15 שנה, הגיע לנקודה המדהימה והלא נתפסת של הגשמת חלום הרפואה.
כחברה וכיועצת קריירה, הסיפור הזה מרגש אותי מאד. אדם שכבר היתה לו קריירה מסודרת, עבודה סקסית ויוקרתית, מעמד ומשכורת נאה, שהחליט לצאת לדרך חדשה הדורשת עמל רב ורב שנים, כדי להגשים את חלומו. זה סיפור מעורר השראה.
אז אבישי המופלא הזה כתב בתודות בעבודת הגמר שלו שהוא מודה על כך שברגע האמת הייתי שם "להאמין שאף פעם לא מאוחר למצוא את השביל וללכת בו" כשהוא מדבר כמובן על אותו רגע בפאב.
כאמור, ההודעה שלו הגיעה אלי בימים קשים, והיתה תזכורת חשובה לכך שכשמאד רוצים משהו, עם עבודה קשה והתמדה, ועם האנשים הנכונים לצידך, הדברים אפשריים.
תודה לך אבישי, י'מגשים חלומות.
Commentaires