top of page

רגע של עצירה במרוץ החיים- חוזרת ל"דרך" ומרגישה שחוזרת הביתה

Writer's picture: Gali BarGali Bar

לפני מספר חודשים החלטתי שאשתתף בסדנת "דרך" הקרובה - מתנה גדולה לעצמי. הכנתי את בני המשפחה להיעדרות של שבוע שלם וביטלתי את כל הטיפולים וייעוצי הקריירה. קמתי ביום ראשון לפנות בוקר ויצאתי צפונה, לכפר רופין, עוד לפני שהשמש זרחה.


ובדיוק כמו פעם, כשהייתי עולה לירושלים בדרכי לבית הספר למטפלים, הייתי בדייט שקט עם עצמי - בלי פודקאסטים ובלי שיחות טלפוניות. רק אני, מחשבותיי והמוזיקה ברקע. כמה נדיר זמן איכות כזה.


בעצם, המסע שלי עם "דרך" החל עוד בהודו, לפני כעשור, כשיצאתי מריטריט ויפאסנה, מהורהרת ושקטה, ופגשתי מישהי שסיפרה גם היא על חוויה עמוקה ומשמעותית שעברה. היא סיפרה על סדנת "דרך" שעוררה את סקרנותי. לא ידעתי ששם נזרעו הזרעים לתחילת דרכי בעולם הטיפול וההתפתחות האישית.


כמו עוד דברים שמתחילים בהודו, מדובר בגישת טיפול רוחנית וייחודית, ועם זאת, גישה כ"כ עמוקה, ורחבה, עדינה ומקצועית, גישה המכבדת את הנפש ואת גבולותיה, רואה את גדולת האדם וייחודיותו וקוראת לבחירה, לחיבור לרצון עמוק, תוך סקרנות ואמון בטבע האנושי. גישה הומניסטית שמשלבת פסיכולוגיית משאבים עם אהבת אדם.


ואיזו זכות זו היתה לחזור למרחב של "דרך" עכשיו, בכובע כפול, כחלק מהסגל שמכיר את הסדנא היטב, אבל גם כתלמידה ששומעת את הדברים בפעם הראשונה. איזו זכות זו היתה להגיע למרחב של לב פתוח, של למידה ותרגול, התנסות ועיבוד. להיות חלק מתהליכים מופלאים ומשמעותיים, עם צוות משתתפים מקסים, במגוון גילאים, ורקעים, במרחב של קירוב לבבות, שהזכיר עד כמה בעומק, כולנו דומים, עד כמה משאלות ליבנו דומות.


אז אמנם כבר עבר שבוע, אבל כשאני חושבת על השבוע המופלא הזה, ליבי וגופי מהדהדים "תודה".


לפעמים אנחנו צריכים לעצור את מרוץ החיים כדי להתחבר מחדש למה שבאמת חשוב לנו. ההפסקה הזו, בין אם היא שבוע שלם או רק רגע של שקט, היא מתנה שאנחנו יכולים להעניק לעצמנו - מתנה של הקשבה פנימית, נוכחות ואפשרות להתחדשות.





1 view0 comments

Comments


גלי בר
054-5215225 
brgali@gmail.com

bottom of page