בכל יום שישי כשאנחנו אוספים את איתמר מהגן, אנחנו לוקחים הביתה את תכולת המגירה שלו, שמלאה בכל פעם עד אפס מקום. ציורים, הדבקות ויצירות אמנות, פונפונים, מקלות, עלים, פרחים, איצטרובלים, מכוניות, חלקי משחקים, פקקים של טושים (המון פקקים של טושים, הילד קלפטומן של פקקים של טושים) ועוד ועוד אוצרות שמצא בחצר. העולם הקטן שלו כ"כ עשיר, צבעוני ומגוון ומעיד עבורי על העושר הפנימי שלו.
אני מסתכלת על השקית הענקית ותוהה איפה לאחסן את כל העושר הזה. במקביל עולות בי מחשבות על כמה עולמם של ילדים הוא רחב ופתוח, ואיך לאט לאט אנחנו והחברה, מצמצמים אותו, בלי או עם לשים לב, משבלנים אותם כדי שיתאימו למה "שצריך", למה שהחברה תופסת כנכון וראוי. כמובן שכמתבקש, הקליפ האלים של פינק פלויד Another Brick in the Wall רץ לי בראש.
אחת לכמה זמן איתמר מעדכן אותי ואת החלום שלו, על מה ירצה להיות כשיהיה גדול. הוא רוצה להיות חוקר דינוזאורים, נהג של יאכטה, כבאי, גיבור על וגם וטרינר. הוא למעשה מספר לי כמה דברים מעניינים ומרגשים אותו, מה חשוב לו בעולם ובכמה דברים הוא רוצה לעסוק. הוא חולם ואני מקשיבה.
זו הרי שאלה מאד פופולרית ועתיקה. כשהיינו קטנים, ההורים/דודים/סבאסבתא אהבו לשאול אותנו מה נרצה להיות כשנהיה גדולים. אם היו שואלים ילד היפותטי והוא היה עונה שהוא רוצה להיות זמר וגנן, היו אומרים לו, "מה פתאום?! אתה לא יכול להיות גם זמר וגם גנן! אתה צריך לבחור משהו אחד. אי אפשר להיות שני דברים. ובעצם אם כבר אתה בוחר, אז בוא אני אגיד לך. עדיף שתהיה מהנדס. כן, הכי טוב מהנדס."
השיחות הקטנות והאגביות האלו, שהתקיימו בצורה כזו או אחרת בבתים רבים, הן שיחות מכוננות שכיבו, בלי כוונה, המון חלומות, תשוקות ורצונות. אמירות פסקניות וחד משמעיות שהפכו לאמת שלנו, הילדים, כי 'ההורים גדולים, מנוסים ויודעים וחכמים, והם בטוח צודקים, אז נגנוז את מה שאנחנו אוהבים באמת, ונעשה את מה שמצופה מאיתנו'. אף ילד לא חשב במודע את המחשבות האלו, אבל הן רחשו והתקבעו בחלק אחורי ולא נגיש והשפיעו על קבלת החלטות שנים קדימה. יש חלקים שלמים שממש כמו נמחקו מהתודעה או הזיכרון כי הם לא "התאימו לתבנית", אבל הם חלק מאיתנו, חלק חשוב.
לכן בייעוצי קריירה, כשנועצים מגיעים אלי במטרה לבצע הסבה תעסוקתית ולברר מהו תחום העיסוק החדש הנכון להם, אני מזמינה אותם, בין היתר, לחקור ולבדוק את הנושא. מה הם אהבו כילדים? במה הם חלמו לעסוק? באילו חוגים בחרו? במה אהבו לשחק? ואחרי שהם מראיינים את ההורים/אחים גדולים וכו', הם חוזרים עם זהב טהור. דברים שלא ידעו ולא זכרו, או שאולי לא ייחסו להם משמעות, שמכוונים אותם למקומות שפתאום מרגישים כ"כ טבעיים ונכונים עבורם. גילויים ארכיאולוגיים רבי משמעות, שמרחיבים את הסיפור, הופכים אותם להיות שלמים יותר ופותחים עבורם אפשרויות חדשות, שלמעשה, תמיד היו שם ורק חיכו להתגלות.
בתמונה, כך הפשניסטה הלך השבוע לגן, מגף של ספיידרמן ומגף של צוות החילוץ. כי למה לבחור אם אפשר גם וגם?
ואם הוא מרוצה, אני מרוצה.
Comments