הסרט "הקול בראש" הוא אחד הסרטים האהובים ובצדק, הוא מנגיש בצורה מופלאה את העולם הפנימי המורכב שלנו, של רגשות, זכרונות, ההשפעה המעצבת שלהם על חיינו ועוד. כולנו זוכרים את הקולות, הדמויות הצבעוניות, ייצוגי הרגשות, שמתרוצצים בראש, ומנהלים את חיינו. הדבר המעניין הוא שהקולות האלה, הרגשות, לא חיים רק בראש (באמיגדלה, אם נדייק). הם חיים בגוף. כל רגש מתבטא במקבץ תחושות בגוף. כעס למשל, יופיע אצל חלק מהאנשים כחום בפנים, דופק מהיר ונשימות קצרות, אצל אחרים יתבטא במתח בכתפיים. וכך גם שמחה, פ

בשבוע שעבר ניגשתי לבחינה גדולה וחשובה שהתכוננתי אליה זמן רב, חודשים של הכנה. חיכיתי כבר להיות אחריה. חיכיתי להקלה שתגיע אחרי, אולי אפילו לשמחה. וביום הגדול, על אף שכבר במעמד הבחינה קיבלתי עדכון על כך שעברתי בהצלחה, שמתי לב שאין את תחושת ההקלה והרווחה לה ציפיתי. שלא לדבר על שמחה, כמובן. נכון, המתח חלף, וגם נכנס עוד מקום לנשימה. אבל זהו. וזה הפתיע אותי. אולי אפילו קצת ביאס. וזה גרם לי לחשוב על כך. שזה די מדהים, הדרך בה אנחנו מנסים לחזות את הרגשות העתידיים שלנו. חיים בתוך סיפור

לפני חודשיים בערך, החלטתי החלטה. אני אומרת "כן" למה שמגיע אלי. ובאופן בלתי ניתן להסבר, לא הסבר הגיוני לפחות, קיבלתי באותו שבוע שלוש הצעות מעניינות ולא שגרתיות, שכמובן, אמרתי עליהן "כן", כי כך הבטחתי לעצמי. אחת מהן היתה ההצעה של Sivan Alfi , יזמת ומקימת היחידה להכוונת אמהות משוחררות , להרצות בכנס של דיגיטף של עיריית תל אביב, כנס שרשומות אליו 700 אמהות תל אביביות. סיון הזמינה אותי לשאת הרצאה בנושא ההתמודדות עם צומת הקריירה סביב הכניסה להורות. אז כן, ידוע שהנושא הזה סופר קרוב לל

"זו רק תקופה קשה בעבודה". עכשיו כשחזרנו לשגרה אחרי החג, אפשר לדבר רגע על המשפט הזה, שאולי אתם מספרים לעצמכם כבר שנה שלמה. אולי בעצם שנתיים? אנו זוכרת איך זה היה אצלי, בחיים התעסוקתיים הקודמים שלי, כשסירבתי לראות עד כמה אני במקום לא נכון עבורי. זה היה כשעוד הייתי עמוק בהיי טק. חיפשתי את התפקיד הבא שלי והיה לי ברור שאני חייבת למצוא מקום שיאפשר work life balance, אחרי שנים הרבה יותר מדי אינטנסיביות בעבודה. וכמובן, כמו תמיד, הסימנים הופיעו בהתחלה, אבל לא הסכמתי להבחין בהם. \ מתי

"למה לא מגלים לנו את זה?" היא ישבה מולי עם חיוך קטן, קצת מבואס. ממש לפני כן דיברנו על כך שרוב האנשים חושבים שההתקדמות בקריירה היא כמו טיפוס על סולם. תמיד למעלה, תמיד באותו נתיב. ואני אמרתי לה שאני רואה זאת ממש אחרת. שאני חושבת על מסע הקריירה כמו על קיר טיפוס. לפעמים זזים הצידה, לפעמים עולים למעלה, ולפעמים אפילו יורדים נקודה אחת למטה כדי למצוא את הדרך להמשיך בצורה הנכונה והמדויקת. "אותי תמיד לימדו שזה באמת כמו סולם " היא אמרה. "איך לא ידעתי את זה אז, כשהציעו לי את העבודה המגני

אתמול בלילה אחי קפץ אלי. ישבנו ושוחחנו כשג'וני, הכלבה, יצאה למרפסת. בזווית העין הבחנתי בה עומדת מעל אדנית הלוונדר הענקית בתנוחה מוזרה וחשודה. רגע לאחר מכן ראיתי אותה חוזרת עם משהו אפור וגדול בפה. חשבתי שאולי מצאה שקית שעפה למרפסת, יצאתי אליה במהירות והזדעזעתי לגלות שהיא אוחזת יונה בין השיניים. יונה! בלי לחשוב, פלטתי צווחה "ג'וני!" הכלבה נבהלה ושמטה באחת את היונה, שנפלה לרצפה ומיד התעופפה במשק כנפיים. ג'וני חזרה פנימה עם מבט מבויש וכמה נוצות בזוויות הפה. אחרי כמה דקות אף הבחנת

לפני שש שנים עברנו תאונת דרכים. כשאני בשבוע 34 להריוני. איזו אימה. חזרנו מחופשה בצפון, ובדרך חזרה בכביש החוף, בעודי נוהגת, פגעה בנו נהגת צעירה. מעוצמת המכה הרכב הסתחרר על הכביש ובאורח פלא הצלחתי לבלום אותו. עצרנו חזיתית 20 ס"מ מקיר הבטון שמפריד בין הנתיבים. לא התהפכנו, לא התנגשנו באף רכב, אף רכב לא פגע בנו. באמת יצאנו בנס. "השגחה פרטית", כולם אמרו. "רק" שברתי את עצם הבריח, המכונה "הקולב של הגוף". באותה תקופה למדתי למה. כשהקולב שבור, הכל נופל ממנו. הייתי זקוקה לעזרה בכל פעולה,

תקופת "אחרי החגים" הגיעה, ואיתה הזמן לחדש את תהליך חיפוש העבודה ואולי גם הזמן להתבונן מחדש על המסלול המקצועי. אם הנושא מעסיק גם אתכם, ייתכן שאתם מרגישים תקיעות או חווית משבר בעבודה, או שאולי, אתם לא מצליחים למצוא את המקום הבא בגלל השוק המאתגר. ואולי אתן בכלל אמהות שרוצות לחזור לשוק העבודה ולא יודעות איך לעשות את זה נכון. כך או כך, נוכל לעבוד על כך יחד. תהליכי ייעוץ הקריירה שאני מלווה, משלבים שלושה עולמות מקצועיים המשלימים זה את זה: לצד נסיוני כיועצת קריירה, אני גם פסיכותרפיסט

התחושה הפנימית שאנחנו לא ראויים להישגים שלנו היא כל כך נפוצה ומוכרת ואפילו לה שם: "תסמונת המתחזה". למעשה, למעלה מ70% מהאנשים חווים אותה...

האמהות מביאה איתה שינויים רבים, וביניהם גם שינוי בזהות המקצועית שלנו. שאלות שפעם היו פשוטות - מה אני רוצה לעשות? לאן אני שואפת? מה מספק...

יש נקודה כזו בתקופת אבטלה, סליחה, חיפוש עבודה, בה הביטחון העצמי מתחיל להיסדק, לא משנה כמה מוערכת היית במשרה הקודמת או מה היו נסיבות...

אז שאלתי את ChatGPT מהם הנושאים שהכי מעסיקים מחפשי עבודה בימינו, וקיבלתי רשימה מעניינת של עשר שאלות. בהמשך לכך, אני מתרגשת להשיק סדרת...

לפני כמה ימים, עצרנו אחרי הגן ליד המכולת בשדירה ואיתמר שיחק עם יערה, חברה מהגן. אחרי כמה דקות, הם התחילו לחקות צעקות עורבים בקולי קולות....

לפני שנים, כשהייתי מנהלת משאבי אנוש, העברתי הדרכות והרצאות באופן שוטף. זה היה חלק טבעי ומהותי מהתפקיד - להדריך מנהלים, לעמוד מול קהל,...

לפני מספר חודשים החלטתי שאשתתף בסדנת "דרך" הקרובה - מתנה גדולה לעצמי. הכנתי את בני המשפחה להיעדרות של שבוע שלם וביטלתי את כל הטיפולים...

תקופת "אחרי החגים" הגיעה, ואיתה הזמן לחדש את תהליך חיפוש העבודה ואולי גם הזמן להתבונן מחדש על המסלול המקצועי. אין ספק שזו אינה עת...

פורסם באוקטובר 2024 עכשיו זה הזמן המושלם לצאת בדילוגים! למה? שאלה מעולה. אז כבר שנה שאנחנו במלחמה, ואחד הדברים שהודיתי עליהם, עד לא מזמן,...

פורסם באוקטובר 2024 אני תמיד צוחקת על עצמי שאני קצת בומרית, אבל אתמול הבנתי שבשאלה של "כמה אני בומרית מאחד עד מאה ועשרים" , אז אני בהחלט...

זוכרים את הפעם האחרונה שסיימתם ראיון ותהיתם לגבי התשובות שעניתם במפגש? אתם לא לבד. ראיונות עבודה הם הזדמנות להציג את הערך הייחודי שלנו,...

איתמר מאד אוהב בדיחות. רצה הגורל, והוא זכה באמא שרחוקה מלהיות סטנדאפיסטית ובהחלט לא מכירה בדיחות שמתאימות לגיל 5, אז העליתי שאלה קטנה...