15 שנה עבדתי בעולם ה- HR, בארגונים מעולים ובתפקידים בכירים, והצטיינתי בכל תפקיד. זה היה נהדר. הרגשתי שאני חיה את החלום, עובדת בתפקיד הכי מעניין ומרתק בעולם, עם שכר שווה, ביטחון תעסוקתי ותחושה מדהימה של הגשמה עצמית.
עד התפקיד האחרון.
שם הכל השתנה. הרגשתי שמשהו כבר לא מדויק, שזה כבר לא המקום שלי. הלב שלי כבר נמשך למשהו חדש, אבל החדש הזה היה מפחיד ומאיים. והקונפליקט הפנימי הזה יצר חריקה ממנה התעלמתי, כמו שמתעלמים מאיזה רעש חשוד ברכב.
אבל הרעש, כדרכו של רעש שמתעלמים ממנו, לא הפסיק, ורק התגבר. וכבר לא הרגשתי שאני כ"כ מצליחה, כי לקול שבפנים יש תמיד השפעה על המתרחש בחוץ. והייתי חוזרת הביתה מותשת מיום ארוך וקשה בעבודה בתחום אינטנסיבי בארגון תובעני שאני כבר פחות מחוברת אליו, והייתי מדוכאת ועייפה ומרוקנת, כי העבודה והמועקה שהיא מביאה עימה, נכנסו איתי הביתה. ובשלב מסוים הבנתי שאי אפשר יותר. ואחרי עוד כמה חודשים של סבל ותחושת כישלון החלטתי שדי.
והתפטרתי.
כשאין חוזה חדש ואין תפקיד חדש.
פחד אלוהים.
וודאי שמישהי כמוני, מאורגנת, מסודרת, שאוהבת ודאות, לא יכולה להישאר כך באוויר. ולכן פניתי לייעוץ קריירה, כדי לברר מה בעצם קורה פה. ומה הצעד הבא שלי. לברר האם באמת תם פרק והגיע הזמן לכתוב את הפרק הבא שלי. ושם, בתהליך מסודר, רגיש, עדין וחכם, הבנתי שאני אכן בשלה לצאת לדרך חדשה.
ואכן יצאתי אליה עם כוחות חדשים שקיבלתי בתהליך ועם ניסיון החיים שבאמתחתי, ובחרתי לימודים מתאימים ויועצים טובים לדרך ומאז אני עוד במסע, אבל מהנקודה שבה אני נמצאת כיום, כשאני מחזיקה בשני כובעים שאני אוהבת - יועצת קריירה ופסיכותרפיסטית, אני יודעת שבחרתי נכון. כי אני מרגישה שמצאתי את הייעוד שלי, את המקום בו אני יכולה להיות הכי אני, לעסוק בדברים מרתקים שאני כ"כ אוהבת. ואני כ"כ שמחה בבחירה שבחרתי.
אז למי שקוראת את זה, ומרגישה שהיא כבר לא במקום שלה, אני רוצה להגיד, בתור מי שעשתה את זה, שתמיד אפשרי לבחור מחדש.
ושזה ממש שווה את זה.
בתמונה, מזכרת מהגלגול הקודם שלי, ברגע של מנוחה בביקור אינטנסיבי אצל צוות הפיתוח שלי בבולגריה. עובדת קשה ועפה על העבודה שלי.
Comments