רגעי הקסם בטיפול: איך הבלתי אפשרי הופך פתאום לאפשרי

יש לעיתים מפגשים בקליניקה, שמרגיש לרגע לי שעבורם אני חיה. כשמטופלים שנמצאים אצלי בתהליך מזה תקופה, מספרים לי באגביות על דבר מה שעשו, אמרו או חשבו, או דרך בה בחרו להתמודד עם סיטואציה מסויימת בחייהם. הם מספרים לי על משהו שעבורם נראה חסר משמעות ייחודית, זה יכול להיות מטופלת שסיפרה לי על משהו שאמרה לבת שלה, או מטופל שסיפר על משהו שבחר לעשות בעבודה.

הם מספרים, שקועים בדבריהם, ואני מזהה שם לפתע משהו שזז במציאות הפנימית שלהם. משהו שפתאום נפתח והתאפשר בהמשך למפגשים בקליניקה.

כשאני שמה לב לרגע כזה, אני חשה גל של חום נעים שוטף אותי ואז אני מבקשת לחזור לאותו נושא, פעוט או גדול, ולהישאר בו לרגע. להתבונן בו, להאיר עליו ולראות שהבנתי נכון, שאכן דבר מה זז בעולם. ואז קורה הפלא, כשלפתע מי שמולי מצטרף אלי בהבנה, שאכן היתה כאן תמורה. שפתאום משהו חדש התאפשר בעולמו, שהיתה פה צמיחה וגדילה, שמשהו שעד זמן מה נראה לא אפשרי ולא מעשי, ופתאום, לכאורה פתאום, קרה.

לעיתים, אני כ"כ מתרגשת מהרגעים האלו שאני ממש יכולה למצוא את עצמי מוחה דמעה. וברגעים כאלו, אני כ"כ שמחה במקצוע שבחרתי לעצמי, אני שמחה ומודה על הזכות להיות חלק מתהליך כזה, אני מודה עמוקות בליבי למי שמולי, שבוחר להשקיע בעצמו מזמנו, המשאב הכ"כ יקר הזה, ולהגיע מדי שבוע, שהוא סומך עלי, שהוא מניח לי להתארח בעולמו הפנימי והמיוחד. והביחד הזה, בעדינות בעדינות ולאט לאט, מאפשר דברים חדשים.

ובימים אלו אני מרחיבה את שעות הפעילות של הקליניקה, ומזמינה ומזמנת מטופלים חדשים לתהליך. אם יש לכם רעיונות כיצד לאפשר להם לדעת שאני כאן, אשמח לשמוע.

תודה על הנדיבות 💕